עמק הצבאים הוא עמק פתוח המשתרע על שטח של 205 דונם בלב ירושלים, בין גבעת מרדכי, צומת פת וכביש בגין. הוא קרוי על שם עדר קטן של צבאים החיים בו. בעבר היה זה עמק חקלאי, חלק מרצף הואדיות הפתוחים אשר חצו את ירושלים מצפון לדרום. כיום קיים סביב העמק אזור עירוני, שנבנה באינטנסיביות בשנות השמונים, ויצר מחסום ברצף הפתוח בין עמק הצבאים למרחב שסביב העיר. עם סלילת כביש בגין, צומצם מרחב המחיה של עדר הצבאים עוד יותר, והם נתונים לסכנות רבות מצד תושבים, חיות והסביבה העירונית. עם זאת, הם הצליחו לשרוד ולשמור על עדר יציב של כעשרים וחמישה פרטים. הסכנה הגדולה הנשקפת להם כיום היא מצד יזמי נדל"ן המעוניינים להפוך את העמק לאזור עירוני בנוי.

ההיסטוריה של המאבק על עמק הצבאים ארוכה ומורכבת. עם קום המדינה, השטח הוחכר לקיבוצים מעלה החמישה וקריית ענבים על מנת שיטעו בו עצי פרי לאספקת מזון לירושלים. בחוזה נקבע כי בשנת 1982 יחזור השטח לידי ירושלים, ובתכנית המתאר הוא נשאר בהגדרתו "שטח ציבורי פתוח". עם זאת, השטח עובד עד לאמצע שנות התשעים, בהם הקיבוצים ייבשו את המטעים והחלו לקדם תכנית בנייה למטרות רווח. מכאן החל מאבק על תכניות הבינוי, בו שילבו כוחות בפעם הראשונה בירושלים אנשי הסביבה ופעילים חברתיים.

שימור העמק חיוני מעבר לרצון לשמור על הצבאים. ההתפתחות העירונית המוגברת וציפוף שכונות המגורים באזור הגבירה את מצוקת תושבי שכונות דרום-מערב ירושלים, מבחינת המחסור בשטחים ציבוריים פתוחים ומרחב. בולט במיוחד המחסור בשכונות פת והקטמונים, אשר נבנו בשנות החמישים כשכונות עולים. חלק גדול מהשטחים הנחשבים מבחינת הרשויות כשטחי גן, אינם זמינים לציבור הרחב. למעשה, עבור 35,000 התושבים החיים סביב העמק זהו אחד השטחים הירוקים האחרונים שבו הם יכולים ליהנות מהטבע ולצפות בבעלי חיים. על רקע זה התבססה ההתנגדות הציבורית החריפה לתכניות הקיבוצים. עם הגשת תכניות הבינוי החל מסע ההתנגדות הייחודי, ששילב מניעים סביבתיים וחברתיים גם יחד.